פסק-דין בתיק ע"ו 33647-02-11

ההליכים והטענות

1.     בפנינו ערעור על פסק דינה של ועדת העררים (להלן: "הועדה") לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, התשי"ז- 1957 (להלן: "החוק") מיום 23.1.11                 (וע 350-09), אשר קיבלה בחלקו את הערר שהגיש המערער וקבעה כי ישנו קשר סיבתי רפואי בין נרדפותו של המערער לבין מחלות הלב מהן סובל המערער ובין השברים בידיים מהם סובל המערער כתוצאה מאוסטיאופורוזיס, אך דחתה את שאר טענותיו של המערער להכרה במחלות וליקויים נוספים מהם סובל כקשורים לנרדפות.

2.     המערער יליד שנת 1931, הוכר כ"נרדף" על-פי החוק בשל "הלכת הפחד" וכן בעילת חיי סתר בבקאו.

ביום 19.2.09 ניתנה החלטה בעניינו של המערער לפיה הוחלט להכיר בפגימה של "תגובה נפשית לרדיפות" כתוצאה מהנרדפות, ואילו תביעתו של המערער להכרה בגין מחלות נוספות כגון: מחלת כלי דם היקפית, ניתוח קרוטיס, מצב לאחר ניתוח סרטן הפרוסטטה, בעיות אורטופדיות בעמוד השדרה, אוסטיאופורוזיס, בעיות במערכת העיכול, בעיות אורטופדיות בברכיים ובידיים נדחתה מהטעם שלא הוכח כי המחלות הנ"ל נגרמו כתוצאה מרדיפות הנאצים.

יצויין, כי מאוחר יותר, המשיבה הכירה מיוזמתה במחלת האוסטיאופורוזיס ממנה סובל המערער כקשורה לנרדפות.

3.     המערער הגיש ערעור על ההחלטה הנ"ל והועדה קיבלה את הערר באופן חלקי כמפורט לעיל.  
בפסק דינה קבעה הועדה כי היא דוחה את טענת הסף של המערער, לפיה הועדה הרפואית ולא הרשות המוסמכת, היא המוסכמת לקבוע את הקשר הסיבתי בין הפגימות הרפואיות השונות מהן סובל המערער לבין נרדפותו, וזאת בהתאם לסעיפים 7 -8 לחוק.

כן קבעה הועדה כי אין בידה לקבל את טענתו של המערער לפיה יש לקבוע קשר סיבתי גורף בין כל מחלותיו של המערער לבין נרדפותו, בשל הדחק הנפשי בו היה שרוי המערער בילדותו, שכן גישה זו לא נתמכת באסכולה רפואית כלשהי ואף נדחתה על-ידי ועדת שני.  
בהתאם לכך, בחנה הועדה את המחלות השונות מהן סובל המערער ולאור מסקנות ועדת שני הועדה קבעה כי בנסיבות העניין העותר אינו נמנה על "הקבוצה הראשונה" שנקבעה בהמלצות ועדת שני, שכן לא התמלאו במערער ארבע מתוך חמשת התנאים שנקבעו על-ידי ועדת שני. כן קבעה הועדה כי המערער אינו נמנה גם על "הקבוצה השנייה" על-פי המלצות ועדת שני, שכן המערער היה בגיל של למעלה מ-10 שנים בתום הרדיפות, ומשכך לא קיים קשר סיבתי בין מחלותיו בסוכרת, יתר לחץ דם ולב לנרדפות. יחד עם זאת, לפנים משורת הדין, ובהסכמת המשיבה, הוחלט להכיר בשיעור מלא בקשר הסיבתי בין הנרדפות לבין מחלות הלב מהן סובל המערער.

באשר למחלות הערמונית מהן סובל המערער, קבעה הועדה, כי בהתאם לקביעת ועדת שני לפיה אין קשר בין הנרדפות לבין סרטן הערמונית, אין להכיר בקשר סיבתי רפואי בין נרדפותו של המערער לבין מחלות הערמונית. באשר למחלות שלד מהן סובל המערער, קבעה הועדה בפסק דינה כי על-פי התיעוד הרפואי שהונח לפניה הבעיות בעמוד השדרה ובברכיים מהן סובל המערער הן על רקע ניווני, בדומה למצב השכיח בקרב בני גילו של המערער וללא קשר לשואה ולכן אין להכיר במחלות אלה כקשורות לנרדפות.

יחד עם זאת, קבעה הועדה בהתאם להמלצות ועדת שני שהכירה בקשר סיבתי רפואי מלא בין הנרדפות לבין מחלת האוסטיאופורוזיס, כי מאחר והשברים בידיים מהם סובל המערער הם ככל הנראה שברים אוסטיאופורוטיים, הרי שיש להכיר באופן מלא בשברים אלה כתוצאה מהנרדפות.

לבסוף, קבעה הועדה כי משאין סימוכין כלשהם לקשר סיבתי בין בעיות במערכת העיכול לבין התנאים ששררו במהלך השואה, הרי שאין להכיר במחלותיו של המערער הקשורות למערכת העיכול כקשורות לנרדפות.

4.     המערער בערעורו לפנינו טוען כי שגתה הועדה משלא הכירה במחלות הסכרת, יתר לחץ דם, מחלת כלי דם וכאבים בעמוד השדרה ובידיים מהן הוא סובל כמחלות שנגרמו בשל נרדפותו בשואה.

לטענת המערער, אומנם נקבעו לו 80% נכות בגין המחלות שהוכרו על-ידי המשיבה, אך ישנה חשיבות מבחינתו להכיר במחלות הנוספות הנ"ל כקשורות לנרדפות, שכן ההכרה במחלות אלה תזכה אותו בהשתתפות המשיבה בהוצאות התרופות והטיפולים הקשורים למחלות אלה.  

לגופו של עניין, טוען העותר כי שגתה הועדה בקביעתה לפיה מחלות הסכרת ויתר לחץ דם התגלו רק לאחר שנת 1987, שכן בין היתר, צויין במסמך הרפואי מיום 6.1.87 ( צורף כנספח 9(11) לערעור), שהמערער סבל מלחץ דם עוד משנת 1970 או 1976 (לא ברור מהכתוב).

כן טוען המערער, כי שגתה הועדה בקביעתה לפיה הוא אינו נמנה על "הקבוצה הראשונה" לצורך הכרה במחלות הסכרת והלחץ דם, שכן לטענת המערער אין לקבל את הקריטריונים המחמירים שנקבעו על-ידי ועדת שני, שכן קריטריונים אלה נקבעו בתיאום עם המשיבה שהינה גוף אינטרסנטי בעניין, ולגופו של עניין טוען המערער כי הוא ממלא ארבע תנאים מתוך חמשת התנאים שנקבעו על-ידי ועדת שני, שכן הוא טען בתצהיר אותו צירף לתביעתו כי הוא הוכה על-ידי "חוליגאנים".

מוסיף המערער וטוען כי התנאי לפיו רק ניצולים שהיו בגיל 0-10 בתום השואה יכנסו לגדר "הקבוצה השניה" הינו תנאי בלתי סביר, וכי בכל מקרה אין להחיל אותו רטרואקטיבית על עניינו, ולפיכך יש להכיר בסכרת ויתר לחץ הדם מהם הוא סובל כפגימות שנגרמו כתוצאה מהנרדפות.

לבסוף, טוען המערער כי מחלות כלי הדם מהן הוא סובל קשורות למחלות הקרדיו-ווסקולאריות מהן הוא סובל ושהוכרו על-ידי המשיבה, ומשכך יש להכיר גם בהן כקשורות לנרדפות בפני עצמן או כנכויות מוסבות.

5.     מנגד, טוענת המשיבה כי צדקה הועדה משדחתה את תביעותיו של המערער להכרה בגין מחלות הסכרת, יתר לחץ דם, מחלת כלי דם וכאבים בעמוד השדרה ובידיים.